החלטה בתיק ע"מ 1878/09

ביום 14.3.09 נעצר העורר לביקורת כשהוא נוסע ברכב יחד עם אחרים. במסגרת הבדיקה, ביקש העורר כי החיילים יאפשרו לו להטיל את מימיו בצד הדרך. החיילים עשו כן, והבחינו כי העורר משליך דבר מה. בחיפוש במקום גילו אקדח תקני, ובו מחסנית עם כדורים. העורר נעצר והוגש נגדו כתב אישום בגין מעשים אלה.

עם הגשת כתב האישום הוגשה אף בקשה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים, וזו התקבלה על ידי בית משפט קמא.

ב"כ העורר, אשר חלק על החלטת בית משפט קמא, טען כי אף שאין מחלוקת כי העורר החזיק את האקדח, אין במקרה זה מסוכנות המצדיקה את המעצר. ב"כ העורר ציין שהעורר הינו שוטר פלסטיני, אשר קיבל הודעה כי אחיו נפל ונפגע, ועל כן מיהר לביתו. לצורך תימוכין בטענה זו הגישה ההגנה מסמך רפואי ממנו עולה כי אחיו של העורר, תאמר, הגיע לבדיקה לאחר נפילה ומכה בגבו. נטען כי העורר שכח את האקדח על גופו, וכשנתפס במחסום חשש שיימצא האקדח על גופו ולכן השליכו. עוד נטען כי אין המדובר בהחזקת אקדח המקימה מסוכנות, אלא בנסיבות מיוחדות, המצדיקות בחינתה של חלופת מעצר.

התביעה התנגדה לשחרורו של העורר, וציינה כי דבריו של העורר בנוגע לסיבת החזקתו באקדח אינם אמינים, הואיל ומבירור שערכה המשטרה עם אחיו של העורר, תאמר, התברר כי זה לא נפל כלל. עוד נטען כי ניסיונו של העורר להסתיר את העובדה כי הוא מחזיק באקדח, מחשידה אף היא ומצדיקה כי העורר ייוותר במעצר.

כאמור, אין מחלוקת כי העורר החזיק את האקדח ברשותו, כי ניסה להסתירו מעיני החיילים וכי השליכו תוך שימוש בטענת שווא בדבר צרכיו הגופניים.

טענת ההגנה הינה כי העורר מחזיק באקדח במסגרת תפקידו וכי "שכח" אותו על גופו כאשר יצא בחיפזון לביתו בשל ההודעה שקיבל על נפילת אחיו הצעיר.

ראשית, קיים קושי עם טענה זו לנוכח העובדה כי חוקרי המשטרה ביררו האומנם התרחש אירוע כפי הנטען, וממזכר שערך השוטר שריף קטיש ביום 15.3.09 עולה כי בשיחה עם אחיו של העורר, תאמר, מסר האחרון כי לא נפל מגג הבית ולא קיבל טיפול רפואי בתקופה האחרונה. כאשר עומת העורר עם עניין זה, מסר כי אחיו השני, סאמר, התקשר אליו ומסר לו על הנפילה של תאמר.

עוד תמיהה העולה מאמרותיו נוגעת לשאלה כיצד הגיע הרכב בו נסע. באמרתו הראשונה מסר העורר כי לאחר שקיבל הודעה על מה שקרה לאחיו, התקשר לאדם בשם מועאד', והוא הגיע ברכבו ואסף אותו. באמרתו השנייה, מסר כי לאחר שקיבל הודעה יצא ממשרדי הבטחון המסכל והבחין ברכב ובו מועאד' ואחרים וביקש כי יסיעו אותו הביתה ברכבו. כשנשאל לפשר הפער בגרסאות ענה כי התקשר קודם לכן למועאד' כדי שיבוא לבלות איתם, וכאשר יצא ממפקדת הביטחון המסכל ראה אותו שם.

מועאד', נהג הרכב, נחקר אף הוא וציין כי העורר התקשר אליו ואמר לו כי אחיו נפל מהגג וביקש שיבוא לאסוף אותו מעבודתו ויסיעו לביתו. ודוק: מועאד' לא מציין, כטענת העורר, כי בשיחת הטלפון הוזמן לבוא לבלות, אלא כי התבקש לסייע לעורר להגיע לביתו כיוון שאחיו נפל.

מלבד התמיהות הללו העולות מגרסת העורר, לא ברור כיצד הצליח "לשכוח" את האקדח על גופו. במה דברים אמורים: העורר מסר כי לאחר ששמע על נפילת אחיו, השאיר את רובה הקלצ'ניקוב במשרד ושכח על גופו את האקדח. ההיגיון מחייב כי מי שזוכר שעליו להותיר כלי נשק במשרד, ולא לקחתו עמו, יזכור זאת גם ביחס לכלי נשק אחר אותו הוא מחזיק דרך קבע.

ניסיונו של העורר להסתיר את עובדת נשיאת האקדח, תוך שימוש בסיבת שווא, אף היא מעוררת חשד. העורר יכול היה לומר לחיילים כי הוא שוטר פלסטיני וכי הוא מחזיק אקדח מכוח תפקידו. הדרך בה ניסה להסתיר את עובדת נשיאת האקדח יוצרת חשש כי היה לו מה להסתיר.

החזקת אקדח, בודאי אקדח תקני, מלמדת על מסוכנות. על מנת שבית המשפט ישתכנע שאין מסוכנות, יש להצביע על נסיבות מיוחדות.

הצטברות כלל הנסיבות בתיק זה, כפי שפורט לעיל, דווקא מחזקת את החשד ואת המסוכנות מהחזקת האקדח. ייתכן כי טענותיו של העורר יימצאו כנכונות בעת בירור משפטו, אולם בשלב זה, מעוררות טענות אלה בעייתיות, כאמור לעיל.

בנסיבות אלה, לא מצאתי כי נפלה שגגה בהחלטתו של בית משפט קמא, ועל כן הערר נדחה.

ניתנה היום, 2 באפריל 2009, ח' בניסן התשס"ט, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: